חם אורלנדו יום ראשון קופחת על האיש, שמן ומזיע מי צפצופים, מי פוגע, מי לטרטר הברכיים אחר על המסלול הספר אפייה גבוהה כמו שלהקה של בני נוער לצחוק על מאמציו. האיש השמן לובש סרט צהוב, מכנסי ריצה זעירים, גופייה לבנה זה שטוף זיעה. אחד הנערים צועק, "תסתכל על הציצים האלה להקפיץ!" הם פורצים בצחוק. צרחות נוספת, "בפעם האחרונה הוא רץ כל כך מהר היה כאשר מקדונלדס הוסיפה עוד קציצה על ביג מק!" צוחק עוד. האיש השמן ממשיך לרוץ שעון שלו סביב המסלול, מתרגש או לא להראות את זה.
יום חמים, השמש קופחת על הראש, אדם שמן רץ, מזיע, מטרטר את עצמו על הברכיים באמצע המדרכה בעוד חבורת בני נוער צוחקים על מאמציו. האיש השמן לובש סופג זיעה צהוב, מכנסי ריצה זעירים, גופייה לבנה שתופה בזיעה. אחד הצערים צועק, "תסתכלו איך הציצים שלו קופצים!" והחבורה פורצת מצחוק. צעקה נוספת נשמעת, "הפעם האחרונה שהוא רץ כל כך מהר הייתה כאשר מקדונלס הוסיפה עוד קציצה לביג מק!" והחבורה ממשיכה לצחוק. האיש השמן ממשיך לרוץ, ומנסה לא להראות שהוא נעלב.
כשצפיתי בסנה הזאת מתפתחת, חשבתי על כל הבחורים ששאלו אותי איך להתמודד עם שונאים ומבקרים. זה לא מפתיע שזה עניין משותף להרבה אנשים. בכל פעם שמישהו פועל באופן אקטיבי לשיפור החיים שלו - בין אם זה בחיי האהבה, ההצלחה הכלכלית, עיצוב סגנון החיים או אפילו כושר ובריאות - אנשים מעליבים אותו, לעתים קרובות הם מאמנים שהם "טובים" יותר.
למרבה הצער, הלחץ הזה מכעיס מאוד אנשים מסוימים, ולכן הם פשוט מקבלים את המצב ככישלון עם תירוצים כמו: "זה קשה מדי", או "זה לא בשבילי". אנשים אחרים ממשיכים את המרדף שלהם אח ההצלחה, אבל עושים זאת עם שנאה בוערת בלבם. הם מפנטזים כל היום איך הם צוחקים על הספקנים, ואז רוכבים לעבר השקיעה עם הצלחה שהיה קשה להרוויח אותה, וישנם גם אנשים אחרים - מיעוט קטן - אשר כל כך בטוח בערכים שלהם שלא נותר זמן בליקורות, הם רודפים אחרי מה שהם רוצים עם מעט מאוד התייחסות למה שאנשים אומרים מאחורי גבם.
אני רוצה להצהיר על עצמי כמישהו ששיך יותר לקבוצה השנייה - בחור שחלום לעמוד יום אחד מתוק אל מול כל הספקנים ולהראות להם את הצלחתי. או לפחות הייתי הבחור הזה, בגלל זה אני יכול היום להתייחס לכל אחד שנאבק עם תסכול וכעס עצמי בזמן שהוא מתמודד עם שונאיו ומבקריו. מעולם לא הייתי אדם פסיבי שמשלים עם הבינוניות בכל היבט בחיים שלי, אבל אני גם כן לא נולדתי מהמחוננים באופן טבעי בתחומים רבים. לכן אני צריך לעבוד - קשה. מאז שאני בן 12, עשיתי החלטה פעילה לקחת אחריות על החיים שלי, על האינטיליגנציה שלי, חיי האהבה שלי או ההצלחה ועיצוב אורח החיים, בחרתי לשאת אותן תקופת מביכות של חוסר התאמה על מנת להשיג את מה שאני רוצה בחיים - כדי להשיג את מה שאני מחשיב להצלחה.
ונחשו מה: מאז שאני בן 12 אני עסוק עם אנשים שלא אוהבים אותי. נאלצתי לסבול עלבונות, לעג ושנאה. אבל כשהייתי בן 12, משפט אחד שינה את נקודת המבט שלי ונתן לי את הכוח להעלים את הלחץ שנוצר ממבקרי ושונאי. משפט זה היה, "לחיות טוב זוהי הנקמה הטובה ביותר."
בטח שמעתה את זה בעבר. אבל אם באמת תסתכל על זה, אלו שש מילים קסומות. כמו כישוף, זה יכול להקל עליך,על חוסר הביטחון שלך, על השנאה שצברתה אל מול כל המבקרים. אני זוכר ששמעתי את המשפט בקיץ כשסבלתי מעודף משקל של 40 קילו, הייתי ללעג וצחוק עבור "הילדים המגניבים" בעירי. הייתי חומק מהבית בלילה כדי לרוץ - בדיוק כמו הבחור השמן בתחילת הפוסט - בתקווה שאף אחד לא יראה אותי כשניסיתי להשאיל שומן עודף לפני תחילת התיכון. באופן בלתי נמנע, אנשים הבחינו בי וצחקו על הציצים הקופצים שלי.
ונחשו מה: זה גרם לי לרצות לוותר. זה עורר בי כעס. זה גרם לי לפנטז על כמה הייתי צוחק עליהם כשהייתי רזה סוף סוף. אני דמיינתי לעצמי איך המשקל שלהם עולה פתאום והייתי צוחק להם בפרצוף ומתגרה: "מי שמן עכשיו, אהה?", "למי יש ציצים עכשיו?", אבל אז נזכרתי במשפט - ליות טוב זו הנקמה הטובה ביותר - ההצלחה שלי היא שלי ושלי בלבד. אני לא נתון לחסדיהם של המבקרים. הם לא השופטים שלי ולא אכפת לי מדעתם - הם לא הולכים להשפיע על איך אני הולך לחיות את החיים שלי.
באותו הקיץ התחלתי לחיות טוב - זוהי הנקמה המתוקה שקוויתי לקבל. זה משהו שהמבקרים של לא יכולים לקחת ממך: החיים שלך. כשהגעתי למכללה, חלמתי על יום אחד, 5 שנים קודם לכן. כשאני עומד בפארק בעיר שלי, מול אדם אשר מחפש לשרוף את השומן שלו באופן פתטי.
הוא נטף זיעה והתנשף באופן סדיר. הוא הביט בי בייאוש, כאילו הוא ציפה ממני לרסק אותו בעלבונות. לא נמנעתי מזה בגלל שהיתי אדם דגול או כי הייתה לי תחושה חזקה של מוסר, למען האמת לא היה אכפת לי לעשות את זה. אבל איזה סיפוק אני הפיק מזה? איזה סוג של נקמה זו? הנקמה שלי היא האושר שהרווחתי, החיים שלי היום.
וכך הרגעים הגדולים של הנקמה שלי היו ידועים רק לי. רגעים שבהם הייתי מאושר באמת. אלו היו רגעים שהרגשתי הצלחה פרטית לאחר השגת מטרה כלשהי, חווית קצת תחושה של אושר וסיפוק אישי. אולי איפשהו שונאי ומבקרי הרגישו את זה ואולי זה היה כמו מלח על הפצעים שלהם, בצורה שהם בהחלט היו מסוגלים להרגיש. בכל מקרה, הדבר היחיד שהיה חשוב והתמקדי בו בלבד הוא החיים שלי. זוהי הנקמה המתוקה ביותר שאפשר לבקש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה